תופעת דורפן (2)

ווימבלדון (11): האמריקאי האחרון

הייתה תמונה מדהימה בשידור הטלוויזיה הפנימי, רגע אחרי שאנדי רודיק סיים את הראיון שלו. ראו אותו מטפס במדרגות ולפתע יורד על ברכיו וכנראה בוכה. הראיון עצמו אחרי הניצחון חשף במשפט את התחושה של מי שהיה ראשון בעולם, נחשב למי שאמור לשלוט תקופה בטניס העולמי ואז נמחק מהצמרת הגבוהה על ידי שתי סופות טייפון. הראשונה רוג'ר פדרר, כשאחריה מגיעה סופה בשם רפאל נדאל. הוא אפילו הודה שחשש שלא ישחק יותר בגמר של גרנד סלאם.

"יש בי הרבה חסרונות. אבל חוסר כוח רצון הוא לא אחד מהם", אולי ענה לתקשורת, אולי ענה לעצמו. אבל אפשר היה לחוש את תחושת העלבון של השנים האחרונות לאמריקאי האחרון שנותר בדרג העליון של הטניס.

*

רודיק גם אמר שלאנדי מארי יש עונה הרבה יותר טובה משלו וטניס טוב משלו כרגע. הוא צודק ואולי זו הסיבה שהקהל הבריטי לא הלום כמו הפסדי טים הנמן בעבר. עבור הנמן הדשא היה הסיכוי היחיד. עבור מארי הדשא הוא הסיכוי הקטן יחסית לתואר גרנד סלאם. אני אישית משוכנע שיזכה באחד על המגרשים הקשים.

17 תגובות - להגיב

ווימבלדון (11): מה באמת קורה כשוונוס וסרינה מתראיינות ביחד?

בין שני משחקי הגברים, הייתה בפעם הראשונה בטורניר מסיבות עיתונאים משותפת לוויליאמסיות – שהתרחשה בגלל שהן שיחקו היום זוגות. לפני הארוע שאלתי את עצמי האם האווירה תהיה יותר "וונוס" שהיא יותר מחושבת וקורקטית או יותר האווירה הנינוחה והקלילה של סרינה.

ובכן, התשובה ברורה! וונוס הופכת עוד יותר מגננתית ומשתלטת על הארוע. היא נראית עוד יותר לחוצה כשסרינה מדברת. סרינה לא מפליגה במחשבות אסוציאטיבית, אלא מיישרת קו עם וונוס. שום תשובה חושפנית. שום אפשרות לשאול על החיים מחוץ למגרש. האחות הגדולה קובעת את הטון!

היה בזה משהו מעניין, למרות שהתוצאה הייתה מסיבת עיתונאים לא מעניינת.

*

מה? עוד לא הצטרפתם לטוויטר שלי?

http://twitter.com/ronendorfan

19 תגובות - להגיב

ווימבלדון (11): חידון מספר 136. כמה הייתם עירניים בווימבלדון?

1. מה הייתה התוצאה בשובר השוויון של דודי סלע נגד רוברדו?

2. מי הדיחה את שחר פאר מהטורניר?

3. את מי אוהדת ג'יזלה דולקו בכדורגל הארגנטיני?

4. מה הלאום של קרוליין ווזניאקי?

5. מי המדורג הבכיר ביותר שהודח על ידי לייטון יואיט?

6. מי הגרמניה שהגיעה לרבע הגמר?

7. מלבד גג במגרש המרכזי איזה עוד מתקן חשוב נחנך השנה בווימבלדון?

8. ומי היו הראשונים לשחק תחת הגג?

9. מי אלוף טורניר ההכנה לגברים בהאלה?

10. ובטורניר ההכנה המקביל בקווינס?

11. 21 חצאי גמר רצופים לרוג'ר פדרר. בכמה מהעשרים הקודמים הודח?

12. עם מי שיתף אנדי רם פעולה בזוגות?

לתשובות הנכונות

16 תגובות - להגיב

מייקל אואן ואנדי מארי

טוב, זו לא העיסקה הכי צפוייה בעולם – מייקל אואן ליונייטד. אבל היא בהגדרה לא עיסקה רעה. כי אואן לא עולה כסף ויקבל משכורת אם ישחק. סוג של עיסקה שמתאימה ליום האחרון של ההחתמות בNBA כשלפעמים קבוצה מועמדת לוקחת איזה וותיק מובטל. אין לאף אחד מושג לגבי מצבו של אואן – אבל כאמור קשה לראות פה איזשהו נזק גם אם לא יבריא.

כמובן שאם אואן יצליח כל עולם הכדורגל האנגלי יגרד בראש ויהלל את פרגוסון. אבל אסור לשכוח דבר אחד: אואן מוכן להסכם הזה רק כי זו יונייטד. הוא לא היה לוקח הסכם כזה מהאל או סטוק. הוא רוצה כנראה דבר אחד – את המונדיאל.

דבר אחד משמח אותי, דווקא כי אני באנגליה בשבועיים האחרונים. לפני חודש היה סיפור מצחיק לפיו אואן שלח חוברת שהפיקה חברת הניהול שלו שתיארה את הערך המסחרי שלו ואת יכולותיו ואפילו היה בה דו"ח רפואי. ואואן זכה למבול של בוז בעיתונות על כך. נדמה לי שקראתי עיתונאי אחד שהגן עליו. וכתבו איך הוא הדרדר למצב בו הוא צריך להפיק חוברת בכדי לנסות למצוא קבוצה.

ודווקא בתוך האנדי-מארי-מאניה מסביב נזכרתי בילד אחד שבקיץ 1998 סובב פה את העולם. וקשה להגיד שזה היה מופרך כי כעבור שלוש שנים גם היה שחקן השנה באירופה. והחגיגות סביב נפילתו אופייניות כל כך לתרבות הספורט של אנגליה. כמובן שהעובדה שפרגוסון מוכן לתת לו צ'אנס בחינם היא לא קאמבק. אבל לפחות כרגע כל מי שקטלו את אואן בוודאי קצת מזיעים. כי מה יהיה אם….

לאנדי מארי לעומת זאת, אם יזכה בווימבלדון, הייתי ממליץ להגיד פעם אחת ולתמיד שהוא סקוטי. שאין לו שום דבר נגד אנגלים. אבל בטח שלא לרצות באהבה שלהם.

39 תגובות - להגיב

ווימבלדון (10): ואלה שמות

אמני ישראל שרים היום שירי אריק איינשטיין בפארק. וחצי הגמר השני לא היה מרתק במיוחד. אז בזמן המשחק חיברתי משהו והשתעשעתי בשמות של טניסאים. המקור הוא כמובן של אריק איינשטיין עם מלים של עלי מוהר ומוסיקה של יוני רכטר. ניסיתי לחבר משהו דומה לטניס.

*

פדרר, דוד פרר, ליסיצקי, ווזניאקי,
אזרנקה, קוזניצובה, אנדרייב, זבונורובה,
נדאל, מונפיס, וגיל סימון, פיש, דמנטייבה.
ברדיץ', ונוס, סאפין, לי,
רובסון, גאסקט, אודין.
אנדי מארי, אנדי רודיק, בלייק ואנדי-יוני -
טסונגה, קירילינקו, דל פוטרו, דווידנקו.

ג'ון ניוקומב, ג'ון לויד, לו הואד, יאן קודש,
יון טיריאק.
אברט, ג'סטין הנין, אלת'יאה גיבסון, קלייסטרס.
פסחוב, פאר ואובזילר ואנה סמשנובה -
צ'קוודזה, ברטולי, דניאלה הנטוחובה.

קורייר, לנדל, ארמיטראג', סטן סמית' וגרולייטיס,
היגארס וקורצ'ה, אגאסי ובגדטיס.
צ'סנוקוב, קפלניקוב, מדבדב, פטר קורדה,
קפריאטי, גילברט, קלרק, רמירז, קרלוס קוסטה.
אנדרס גומז, אנדרס יאריד, וסרגי ברוגרה,
קארן, קריק, רוסצקי, הנמן, ווין פריירה!
סאביט, גוטפריד, קורומושי, בקסטון וחייטה,
סוגייאמה, דאטה, ומנואל אורנטס.

וורדוסקו ופוארטה, אמיליו סנצ'ז וארנצ'ה,
דולקו, סבטיני, ויאס וסנטאנה!
גוגה קוארטן, קרלוס מויה ונאסטסה
הקצת נאסטי.
מנסדורף, דודי סלע, גלעד בלום ושלמה גליקשטיין,
איבנוביץ' וינקוביץ' וטרוייצקי ודג'וקוביץ'
ווירג'יניה ווייד וגליקסון, איבניסביץ' ריצ'ארד קרייצ'ק!

יאניק נואה ומארי פירס, פיולין, רנה לאקוסט,
הנרי קושה, וגי פורג'ה,
יתרון הנרי לאקונט!
מאורסו, גולובין, סנטורו וקרטייר,
אך אוי לי עם השם שום צרפתי
לא מסתדר -
אך לא אשבר,
יש רודולף ז'ילבר!

לייטון יואיט, אשלי קופר, מאסור, פיליפוסיס,
מקנמי ומקנמרה, טוני רואץ', יילנה דוקיץ'
קאהיל, סטאוסר, אמרסון,
פרייזר, רפטר, אדמונדסון,
מרגרט קורט, פיצג'רלד ג'ון,
רוזוול, גולאגונג!
אולי תפסיק לשיר ותיתן לראות קצת ווימבלדון,
רוזוול
וגולאגונג!
רוזוול
וגולאגונג!
אם לא תפסיק לשיר לא נראה שובר שוויון -
יש טיי ברייק?
נכון?
איבון
גולא-גונג!

ואתרגש עם ארתור אש, עם קונורס,
אדברג ופט קאש,
בקר, הינגיס, וילאנדר, בהרמי ולנגלן,
גראף, נוורטילובה,
טילדן, סלש, בילי ג'ין ואנה קורניקובה,
מאריה שאראפובה,

נו די כבר - סרינה!

נו די כבר - סאפינה!

וסאמפרס, לייבר, ביורן בורג,
ואסיים במקנרו,
כן אסיים במקנרו,
כן אסיים במקנרו!!

46 תגובות - להגיב

ווימבלדון (10): אלנה דמנטייבה. רגעים שהם קריירה

ספורט אישי הוא אכזרי יותר מספורט קבוצתי. וספורט בשיטת נוקאאוט הוא אכזרי יותר מתחרות בין מספר משתתפים. וספורט של סבב עולמי הוא קשה יותר מספורט של משחקי בית ומשחקי חוץ. מה שהופך את הטניס כנראה לענף האכזרי והשוחק ביותר מבין הענפים העשירים. אולי אגרוף ושחמט דומים לו במידה מסויימת.

ההזדמנויות בטניס הן לעתים קרובות בלתי חוזרות. חלק מהשחקנים טובים מספיק בכדי לצבור מספיק תארי גרנד סלאם כך שבצד הרגעים שוברי הלב יש להם מספיק רגעים של תהילה. לחלק נקודה אחת שמופיעה פתאום יכולה להגדיר קריירה.
אלנה דמנטייבה הודתה בסיום שסרינה וויליאמס לא נתנה את המשחק הטוב ביותר שלה. וגם שזה היה המשחק הכי טוב שלה על דשא על היום.

היא הייתה מאד אמיצה במסיבת העיתונאים שהסתיימה לפני רגע. בניגוד להרבה מפסידים לפייבוריטים אפשר היה לראות שהיא עצובה מאד.

מישהו שאל אותה מה הייתה עושה אם הייתה יכולה לשנות משהו אחד במשחק היום.
היא ענתה "בנקודת ההכרעה הייתה לי הזדמנות לנסות ווינר אל הקו".

*

אם דמנטייבה צריכה איזשהי הוכחה לכמה מעט הזדמנויות יש לנצח איזשהי וויליאמס על דשא, היא יכולה לצפות בחצי הגמר השני. למרות שכנראה לא תספיק להגיע.

11 תגובות - להגיב

ווימבלדון (9): מנסור בהרמי מזכיר לי כמה עוולות בספורט. וגם אנדי רודיק

כתבתי היום בעיתון על מנסור בהרמי – לאחר שגם שוחחתי איתו כרבע שעה. שחקן טניס שכנראה החמיץ קריירה אדירה בגלל המהפכה האיסלמית. לייבר, מקנרו ובורג הם מאלו שטוענים שהוא הכשרון הגדול או אחד הגדולים בכל הזמנים. ומדובר בשחקן שמעולם לא קיבל שיעור טניס.

לפעמים אנחנו מתלוננים על העידן המסחרי בספורט. אבל העידן הפוליטי בספורט שקדם לו שדד מאיתנו כל כך הרבה ספורט איכותי.
לכבוד של בהרמי, אני בוחר פה כמה מהעוולות הפוליטיות הגדולות ביותר בתולדות הספורט. לא לפי סדר מסויים:

- שתי האולימפיאדות האבודות – זו של 1980 וזו של 1984. בנוסף לאספקטים מסויימים של המשחקים ב-1976 שהוחרמו על ידי מדינות אפריקה.

- קריירת הטניס האבודה של מנסור בהרמי בגלל המהפכה האיסלמית וגם בגלל טמטום. אחרי שיצא מאיראן לא שיחק במשך שש שנים מחוץ לצרפת בגלל הדרכון האיראני שלו.

- העובדה שב-1958 ברזיל לא פגשה את הונגריה שלא התפרקה בגלל הפלישה של 1956. נמנע פה מפגש בין פלה וגארינצ'ה לפושקש וקוצ'יש, כשכל העדויות, על פי הקריירות שלהם בספרד, שהם היו עדיין בשיאם.

- החרמת הכדורגל הדרום אפריקאי בגלל משטר האפרטהייד. כדורגל היה ספורט בעיקר שחור וגם ספורט באינטגרציה והספורט של מתנגדי האפרטהייד. אולי עולם הספורט לא החמיץ כדורגל נדיר – אבל העוול זועק לשמיים. לפחות מכדורגלן אחד – ג'ונו סומו – כנראה נשדדה האפשרות להיות כוכב בינלאומי.

- העובדה שג'וש גיבסון מעולם לא שיחק משחק בייסבול מקצועני בגלל האפרטהייד בבייסבול האמריקאי. גם סטשל פייג' החמיץ קריירה מקצוענית, אבל היכולת שהפגין בליגות הגדולות בגילאי 45-60, אתם קוראים נכון, עדיין נתנה לו לפחות את התחושה שהקהל ראה אותו. בכל מקרה גיבסון הוא רק סמל להרבה אחרים.

*

יואיט- רודיק הסתיים עכשיו במגרש מספר 1, שהוא בעיני מגרש יותר נעים מהמגרש המרכזי. יש משהו יותר דמוקרטי בזירה עגולה והאווירה עם קהל אוסטרלי ואמריקאי הייתה טובה בהרבה מהמגרש המרכזי. לאורך רוב המשחק חשבתי שלייטון יואיט ינצח במשחק הזה. בעיקר משום שהוא נראה חסין לכל תקלה. היכולת שלו לסובב את גלגל המומנטום נדירה. במשחק הקודם חזר מפיגור שתי מערכות והיום נראה בקבר אחרי שנתן 10 נקודות רצופות שהפסידו לו שובר שוויון בשלישית ושבירה ברביעית. אבל הוא חזר והיה נראה שלעולם לא ייכנע.

רודיק לעומת זאת תמיד משדר שהוא רגע לפני התפרקות. כשאתה רואה את רודיק, את הפער בין יכולתו להישגיו, אתה מבין למה חוסן מנטלי הוא בקלות התכונה החשובה בטניס. אבל היום הוא לא התפרק וייכנס לגוב האריות נגד מארי ביום שישי מטורף. בריטניה לא זכתה בדבר הזה מאז 1936. אבל אפילו עליה לגמר תהיה משהו שלא קרה מאז 1938.

52 תגובות - להגיב

רכישת אנטוניו ואלנסיה. האם זה טוב לרכוש שחקן עם של קבוצה?

טוב. מכיוון שאנחנו לא מתייחסים לספקולציות יש כנראה חובה להתייחס ללא-ספקולציות. יונייטד רכשה היום את אנטוניו ואלנסיה, שהוא קיצוני ימני של וויגן ונבחרת אקוואדור. אני משער שואלנסיה הוא לא הרכישה האחרונה של הקיץ הזה ודווקא בגלל שהוא בתפקיד התאורטי של כריסטיאנו רונאלדו, הוא מסמן שינוי בגישה: פרגוסון לא מצפה לסיטואציה הבלתי-נורמלית לפיה קיצוני הוא המבקיע המצטיין בקבוצה. נדמה לי שואלנסיה יהיה קיצוני וזהו. כבר כתבתי במידה מסויימת את דעתי עליו: הוא רכש טוב כי הוא כבר משחק באנגליה ואפילו חי במנצ'סטר ולגמרי בלי הציפיות לרשת את רונאלדו. לגבי המחיר – 16 מליון – לא מבין בדברים האלו. לא רוצה לכתוב על כסף.

השאלה הגדולה היא אם עכשיו יירכש חלוץ ברמה עולמית גבוהה. אני די חצוי בקשר לכך. כרגע הסתיימה עונה בה היו שלושה חלוצים ברמה עולמית כשקצת קשה להצביע על היררכיה ביניהם. רוני שיחק באופן יותר קבוע מהאחרים, כשהיה זמין, אבל לעתים זה היה באגף. ברבטוב לא השתלב באופן מושלם וטבז היה ממורמר. אז בעוד שאת רונאלדו הייתה חובה להחליף בשחקן בתפקידו לא בטוח שזה המצב לגבי טבז. כי אסור לשכוח: הוא לא היה לגמרי שחקן הרכב.

לדעתי יהיה רק עוד רכש גדול אחד ומעניין אותי מה הוא יהיה: סקורר – ואז רוני ימשיך לנדוד במגרש כשברבטוב משחק. או שחקן יצירתי משמאל ואז רוני יהיה במרכז. קשה לי להאמין שנראה קשר מרכזי כי יש עומס גדול באזור ההוא. הפתעה – כמו מגן ימני שהוא תמיכה אמיתית בהתקפה - היא אפשרות יותר הגיונית.

וזה מביא אותנו לשאלה המקצועית האמיתית בכל הסיפור הזה: האם זה נכון לרכוש שחקן שיש לו שם של קבוצה?

ג'ים לייטון היה לא יותר מסביר אבל דוויט יורק היה יוצא מהכלל ובובי צ'רלטון נחשב אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה של הכל. לעומת זאת שחקן עם שם של נבחרת - אלן ברזיל - התברר כטעות.  אז בהחלט יש לשבח את פרגוסון שהעדיף את האופציה של שחקן עם שם של קבוצה. מה עוד שהצרות האמיתיות מתרחשות כשלא רוכשים את השחקנים הללו: אלן סנדרלנד הבקיע נגדנו את שער הניצחון בגמר של 1979 ובגמר הגביע של 1976 ספגנו שער ניצחון מבובי סטוק. חייבים להחזיק את כל השחקנים הללו אצלנו. גם אם דויד Villa עולה הרבה כסף.

103 תגובות - להגיב

ווימבלדון (8): דינארה סאפינה

היום ערכתי מחקר קטן בשאלה "באיזה מקום בדירוג העולמי נעלמים סימני השאלה לגבי שחקן?” האם במקום ה-100? ה-50? ה-25? ה-10?  וגם מצאתי תשובה. הם לא נעלמים גם במקום הראשון. דינארה סאפינה ראשונה בעולם וכל מסיבת עיתונאים איתה מתחילה במלים "את ראשונה בעולם אבל…”, ואז מציינים ישירות או בעקיפין שהיא לא זכתה בטורניר גרנד סלאם או שהיא לא פייבוריטית מול וונוס וויליאמס.

האמת שהיא אחת המתראיינות החביבות והגלויות כאן. וחלק מסיפור חיים שלולא האחיות וויליאמס היה ראוי להרבה יותר היסטריה. האם-מאמנת שלה ושל מראט, כמו ריצ'ארד וויליאמס, הביאה את שני ילדיה אל המקום הראשון בעולם. זה מדהים.

אבל אנשים מעדיפים להתייחס להתפרקות המנטלית שלה בשלושה גמרי גרנד סלאם אותה שיחקה. והיא עונה בגלוי לשאלות קשות. היום נשאלה על 15 שגיאות כפולות. והיא ענתה "15? חשבתי 250. לפעמים אני חושבת שמישהי אחרת משחקת שם ולא אני. אני מתאמנת מושלם, הסרב נהיה טוב, אבל כשאני זורקת את הכדור לאוויר אני כבר על הגדר".

אבל בסיום היא אולי מבינה שהיא צריכה לשדר משהו חזק יותר ואומרת זה משחק של פיפטי-פיפטי. וכשהיא מתבקשת לפרט היא אומרת "אם אני בשיאי וגם וונוס וויליאמס בשיאה, אל תסיקו שזה ניצחון אוטומטי עבורה.” איכשהו הייתה תחושה שהיא מנסה לשכנע את עצמה. ולפחות אצלי זה עורר המון סימפטיה.

29 תגובות - להגיב

ווימבלדון (8): סרב של מרטינה נוורטילובה

הסתובבתי קצת במשחקי זוגות לוותיקים, וראיתי כמה שחקנים נפלאים. וילאנדר, וייאס ולאקונט למשל. וצפיה בכמה מהם העלתה אצלי את החשד שלמהפכה הטכנולוגית של מחבטי הטניס הייתה השפעה לרעה על יסודות המשחק. חלק מהוותיקים הללו לא שמעו שהטניס עבר לקו האחורי ושיחקו חבטות וולי רכות ברשת שרואים כאן ממעט מאד שחקנים.

כל זה חשדות. אבל המשחק הראשון שראיתי היום עורר יותר מחשד. מגרש מספר 3 היה מפוצץ מאנשים שהגיעו לראות את מרטינה נוורטילובה. היא ניצחה ביחד עם הלנה סוקובה את זינה גאריסון וליז סמיילי. זה לא היה ממש הוגן כי גאריסון וסמיילי לא שומרות כנראה על אורח חיים של אתלטיות. במלים פחות פוליטקלי קורקט הן שמנות עכשיו.

אבל הדבר המדהים הוא שנוורטילובה, בגיל 53, היכתה כמה סרבים של 98-100 מיילים לשעה שכמובן היו אייסים. יותר חזק, וגם יותר מדוייק מהרבה משחקניות הנשים בטורניר, אפילו בשלבים המתקדמים כרגע. אז יש דברים שהם כנראה נצחיים.

12 תגובות - להגיב