הסוכנים (פרקים 375-500): קיקו מאקדה, סוכן מיוחד 41
לפני כמה שנים סיקרתי את גביע העולם ביפן, וראיתי שם תופעה תרבותית-עיתונאית חביבה. הצוות של העיתונים היפנים, שבאופן טבעי היו מיוצגים בכל משחק עם מספר עיתונאים, כלל כרגיל כמה אנשים שאספו סטטסיטיקות ושאלו שאלות בסיום, אבל תמיד היה ביניהם גם איש "מאנגה" אחד. כן – אדם שמתאר את המשחק בקומיקס עבור הקוראים. בעיתונים עצמם הקדישו למאנגה חלק גדול מהשטח המיועד למשחק.
פרק 378:
משנה פילן: בוס, נותרו עוד דקות ספורות להצלת המצב. כידוע לך מרסיסייד ניצחו קודם לכן ואם לא ננצח….
הבוס: חדל, משנה פילן. אם הייתי צריך עוזר שיקריא לי את המצב בטבלה הייתי שומר כאן את משנה מקלארן. טוב שנפטרנו מחדל האישים הזה. מה אתה ממליץ לעשות? מה המצב בשורות?
משנה פילן: כידוע לך סוכן מיוחד רוני מושעה בגלל בעייה משמעתית. נטפל בה בימים הקרובים. הסוכן נאני, שגייס משנה קירוש, נחשף ויש חשש שהאוייב ישמיד אותו בשניה שינחת. אהיה הוגן איתך, בוס, אינני בטוח שיש באמתחתי פתרונות.
הבוס: היכן סוכן-בכיר סולשיאר?
משנה פילן: בוס, סוכן-בכיר סולשיאר כבר אינו בשטח כבר כמה שנים…
הבוס: אני יודע את זה… למען השם, משנה פילן. סוכן-בכיר סולשיאר לא נשלח להכשיר סוכנים בקארינגטון?
משנה פילן: הוא רק החל בעבודתו. המגוייסים שלו צעירים…
הבוס (דופק על השולחן): קרא מיד לסוכן-בכיר סולשיאר!
פרק 379:
(סולשיאר נכנס אל החדר)
הבוס: שלומות סוכן-בכיר סולשיאר, מה שלומך? תמיד טוב לראותך גם כשהמצב איננו מזהיר. רק המחשבה על הפעולות שעברנו ביחד. זכורה לי פרשיה בברצלונה…
סוכן-בכיר סולשיאר: תודה בוס. איננו מתרפקים על העבר. משנה פילן הזעיק אותי בשעה זו ועדכן אותי על המצב.
הבוס: אזלו לנו הסוכנים המיוחדים. האם יש בין אנשיך אחד שאפשר להזעיק לשורות?
סוכן-בכיר סולשיאר: אינני יודע… יש אחד, צעיר מאד. אבל נועז ונחוש ללמוד. אבל כאמור הוא צעיר ביותר ורק החל בתהליך הכשרת הסוכנים…
הבוס: חתוך, סוכן-בכיר סולשיאר. מכיר אני אותך שנים רבות. מהבעת פניך אני רואה שאתה סומך על
האיש. אינני זקוק ליותר מכך. מה שמו של הבחור?
סוכן-בכיר סולשיאר: מאקדה. קיקו מאקדה. סוכן מיוחד 41.
הבוס: קיראו מיד לקיקו מאקדה!
12 באפריל, 2009 בשעה 12:55
לו רק בישראל היו כתבות קומיקס על אירועי ספורט.
הייתי יכול להתאהב מחדש.
12 באפריל, 2009 בשעה 13:07
ענק, כהרגלך!
היה נחמד אם בעמודת הנושאים משמאל, היה נוסף נושא בשם "פוסטים נבחרים"- או משהו כזה, שם יהיה ניתן למצוא בקלות פוסטים כבירים מסוג זה.
12 באפריל, 2009 בשעה 13:21
נותר רק לדמיין מה היה קורה אם במקום חלוץ כמו ברבאטוב היה מגיע שנה קודם טורס.
ויבכו בני ישראל..
12 באפריל, 2009 בשעה 13:24
instant classic
12 באפריל, 2009 בשעה 13:54
רונן אתה גדול!!! ממש אהבתי. מקווה שאף פעם לא ייגמרו לנו הסוכנים. GLORY GLORY MAN. UNITED
12 באפריל, 2009 בשעה 14:20
ענק. פשוט ענק. אפשר עוד פרטים על התאונה שבגללה סוכן מיוחד 32 סובל מפנים מצולקות?
12 באפריל, 2009 בשעה 14:24
בני (ואחרים) – תודה. ככל הידוע לי זו תאונה עם מים רותחים כשהיה תינוק. בוקה ג'וניורס הציעו לו לעשות ניתוח פלסטי כשהיה אצלם – אבל הוא סרב כי היה מחמיץ שלושה חודשים של משחק.
אור – לא זו השעה לדון בסוכני האוייב.
12 באפריל, 2009 בשעה 14:27
רונן כל הכבוד
לדעתי פוסט כזה צריך להיות בין הטובים שלך (כמובן אחרי פוסט סולשיאר היה אפשר לסגור את האינטרנט- פוסט כזה טוב לא יימצא)
12 באפריל, 2009 בשעה 15:48
איפה דן טרזן כאשר צריך אותו? נבחרת ישראל בכדורגל נחטפת בידי זדים ערבים ורק דן יכול להושיע ,ואגב כך ליטול חלק במשחק כדורגל מכריע וכמובן להבקיע את כל השערים .
http://www.notes.co.il/eshed/28631.asp
12 באפריל, 2009 בשעה 16:05
קומיקס הכי מתאים לתאר את רמת המשחק והביטחון של היונייטד.
12 באפריל, 2009 בשעה 16:18
הוא הפיל על עצמו סיר של מים רותחים כשהיה ילד
12 באפריל, 2009 בשעה 16:23
עזי – האם אתה מרמז שסוכן מיוחד 32 לא נפצע בפעולה נועזת במעמקי יורקשייר. האם אתה מנסה לגמד את גבורתו או שחוקי הצנזורה מונעים ממך לציין את הסיבה האמיתית?
12 באפריל, 2009 בשעה 16:51
נהדר, צחקתי בקול רם.
גם באנגליה יש את הקומיקס של "אתה השופט" ועוד כמה שאני לא מכיר(הייתה שאלה על אחד מהם בחידון על שם המשחק). הקומיקס והאנימציה בכלל בישראל מאוד מפתחת בשנים האחרונות,אולי גם אצלנו נראה מדור כזה.
לגבי סוכן מיוחד 32, שיהיה זה לקח לכל הורה צעיר… אם ילדך שפך על עצמו סיר מים רותחים אל תכסה אותו במגבת, זו הסיבה לצלקות.
12 באפריל, 2009 בשעה 16:56
אור הלוי אי אפשר בלי תקוה בהכירנו את איש 'מאנגה' יהיה פוסט גדול יותר וזה ברור!
12 באפריל, 2009 בשעה 17:11
נהנתי לקרוא ! במיוחד בתור חובב קומיקס, אהבתי, יהיה נחמד לראות כאלה מדי פעם :)
12 באפריל, 2009 בשעה 17:12
נהדר.
קיקו-גיבור קומיקס מושלם(רק אני חושב שהוא דומה לטוטי חיצונית?).הקטע על נאני, נהדר ועצוב באותה מידה.
12 באפריל, 2009 בשעה 17:18
אביאל – תודה. האמת אם היה לי מאייר, לא היה לי אכפת לעשות מזה משהו קבוע. אולי יש פה מישהו שרוצה להרים את הכפפה (או את העפרון)?
יואב – אני תמיד מתפעל איך פרגוסון מוצא שחקנים שיש להם שמות הולמים לתפקידם במחזה. ווין רוני – הילד האנגלי אדום הפנים. רונאלדו – שהוא מין עוד רונאלדו. קרליטוס – האינדיאני הקשוח. נאני – הילד הרך מדי. קיקו מאקדה – אין שאלה – הוא מין נינג'ה כזה.
בשבוע שעבר הייתה לי שיחה עם יואב לוי, חבר יקר, שחקן מחונן בקאמרי וחולה כדורגל איטלקי. הוא אמר שהשער נגד וילה היה סיבוב של טוטי ובעיטה של דל פיירו. אתמול זה היה פיפו אינזגי. מעולם לא היינו איטלקים יותר… מכל הבחינות.
12 באפריל, 2009 בשעה 18:58
רונן,
בחירת השמות לתפקידם במחזה אכן מושלמת(:
רוני הוא אכן ילד דיקנסי. מין אוליבר טוויסט כזה.
12 באפריל, 2009 בשעה 19:09
Where am i ?
At old trafford
What do you want ?
A win
Whose side are you on ?
That would be telling … We want a win.a win.A WIN.
You won't get it
By hook or by crook,we will
Who are you ?
Hopefully the new number two
Who is number one ?
You are number 41
I am not a number – i am Kiko Macheda
12 באפריל, 2009 בשעה 20:27
רונן תודה.
לי משום מה אברה תמיד הזכיר דמות מצויירת.
12 באפריל, 2009 בשעה 20:31
זו הסיבה הרשמית רונן, כמובן שהנסיבות היו שונות לחלוטין. אני רק יכול לרמוז שזו היתה פעילות מעבר לים ביבשת רחוקה.
12 באפריל, 2009 בשעה 22:52
מדבר לא לעניין כתמיד:
אלופת ליגת ווינר הבאה תהיה כנראה חיפה או חולון.
במהלך המשׂחק סתם חשבתי שחיפה תנצח. לאור הראיון עם גרשון אחרי המשׂחק אני די סגור שאין אליפות.
12 באפריל, 2009 בשעה 23:07
אחרי ספורט בכלל וכדורגל בפרט באה המאנגה וכעת נשארו כמה תחומי ענין פעוטים לכסות והבלוג הזה הופך רשמית לדבר היחידי שאני צריך באי בודד נטול אנשים.
תודה רונן על עוד פוסט אדיר.
12 באפריל, 2009 בשעה 23:16
מי מהדה-סילבה בויס הוא מוגלי ומי הוא טומאי?
היתכן שברבה הוא לא אחר מוילי ונקה? (ג'ין ויילדר כמובן)
אני בטוח שוידיץ' שיחק בהיו היה…
12 באפריל, 2009 בשעה 23:29
שניצל – מחקתי את התגובה שלך. אני לא אוהב במיוחד כשמגיבים לא ממש מזוהים מעליבים כאלו שכן מגיבים בשמם. לא יותר מדי סטייל.
12 באפריל, 2009 בשעה 23:43
סימנטוב, מעולה.
13 באפריל, 2009 בשעה 2:18
נאני מזכיר לי את מייקל ג'קסון בשחור, בטריילר. רונאלדו הוא מייקל ג'קסון שהתפתח וכבש את העולם.שניהם דומים לו גם בריקודים, כל אחד על הבמה שלו. סימנטוב, ברבה הוא לא אחר מאשר אנדרי גארסיה, את הסטייל של כוכב קולנוע אי אפשר לקחת לו. זה כיף לעשות את האנלוגיות הללו. דרך אגב, למי שרואה "פרשת השבוע" הדמות האדירה של שאול נאווי(מנשה נוי), דומה ברוחניות שלה ובויזואליות לקאנטונה.
13 באפריל, 2009 בשעה 3:24
סימנטוב – כשאדע להבחין בין רפאל לפאביו נוכל לחזור לסוגיה הזו.
מוחמד – על לא דבר.
ד"ר א. – קיקו מאקדה הופיע בחיינו ואתה מדבר על ליגת ווינר בכדורסל. האם סילקו את הסולמות של שיעורי ההתעמלות מכל האולמות כבר?
אסיר – תודה
13 באפריל, 2009 בשעה 3:43
באמת מעולה. פרוזה קומית במיטבה.
13 באפריל, 2009 בשעה 5:44
אני בכלל חושב שצריך להיות פוסט עם התגובות הכי טובות של בעל בלוג לתגובות של קוראים. תגובה 20 היא קלאסיקה לא פחות מהפוסט עצמו
13 באפריל, 2009 בשעה 7:25
מה קורה בפרק 380? האם הציל סוכן מיוחד קיקו את המצב? המתח אוכל אותנו.
ברכות לאנגל גררה. הספורטאי הכי שמן בסבב, שעשן זורם לו בוורידים, נראה לפחות 10 שנים מעל גילו האמיתי. אבל אוגוסטה פעם שנייה זה כבר לא מקרה.
13 באפריל, 2009 בשעה 8:15
עידו, קבררה לא זכה מעולם במאסטרס, הוא זכה בUS אופן. היה היום סיבוב מאוד מותח למרות שלא איכותי במיוחד. פרי וגם מיקלסון ירו לעצמם ברגל, וקבררה חזר מהקבר. אגב, אני חושב שג'ון דיילי שמן יותר אבל הוא כבר לא בסבב.
13 באפריל, 2009 בשעה 10:20
זו כבר חידה : מה הקשר בין הציטוט מתחילת פרקי סדרת המופת "האסיר" ובין יונייטד ?
13 באפריל, 2009 בשעה 10:20
רונן- מאוד פשוט להבדיל בין התאומים. רפאל רץ על קו ימין ופאביו על קו שמאל.
13 באפריל, 2009 בשעה 10:37
שבתאי – אהבתי את ההשוואה של נאווי לקאנטונה. והנה תזכורת: בפרק הראשון של פרשת השבוע אי פעם נאווי הולך לראות את הבן שלו שמשחק בקבוצת כדורגל מהשכונות ואחד ההורים צועק ליד "נאווי יא'אומו". שאול חוטף קריזה וכמעט נכנס בו במכות. באוטו הוא לועג באוזני הבן לאוהד הבור שאפילו לא יודע לבטא "הומו".
האם לדעתך הסצנה הזו מתכתבת עם סצנת הקונג פו מסלהרסט פארק?
13 באפריל, 2009 בשעה 10:53
גיל, הייתי אומר שקבררה ירה לעצמו ב-2 הרגליים במכה הראשונה, שנתקע מאחורי עץ. וניסה לעבור אותו מצד ימין (דרך היער…).
אבל בגולף החוכמה היא מתי להוציא PAR.
מאד נהניתי מה OPEN השנה.אפילו יותר מב 2007.
13 באפריל, 2009 בשעה 11:14
הי רונן
אני מניח שראית את הכתבה של דסקל בכלכליסט
למי שלא ראה, מלחיץ ומעניין, בסוף האוהדים לא כאלה טיפשים…
http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3263322,00.html
13 באפריל, 2009 בשעה 13:58
רונן – שוב התעלות. תגיד לי, לא חסר חמצן היכן שאתה נמצא…
13 באפריל, 2009 בשעה 14:23
ספרטן – תודה.
גלעד ל. ראשית, המצב של מנצ'סטר יונייטד איננו בוואקום. זה לא מצב בו למשל לידס התמוטטה וכל היתר המשיכו לחגוג. הרבה מאד יקרה לפני שמנצ'סטר יונייטד תתמוטט. כי אם יונייטד תתמוטט, כל הסכמי השידור יתמוטטו. וכך למשל אני בהחלט רואה תסריט בו בהסכים השידור הבא ונייטד תדרוש את חלקה "ההוגן" בהכנסות הפרמייר ליג. אני שם את המילה "הוגן" במרכאות – כי זה יהיה מאד מאד עצוב אם יונייטד תיקח לעצמה נניח רבע מהכנסות הפרמייר ליג.
אבל יש סיכוי טוב שאם יונייטד תהיה בסכנה קבוצות הפרמייר ליג הקטנות דווקא יסכימו לכך. כי הן תלויות בה.
הקבוצה כמובן לא תפשוט רגל כי היא ברווח כלכלי עצום. היא הבטחון כנגד ההלוואות הללו, ובמקרה הגרוע תעבור לידי הנושים (שהם בנקים). הנושים כמובן יצליחו למכור אותה כי היא עסק מרוויח. אז הצרות הן בעיקר של הגלזרים ולא של יונייטד. וגם כאן יש תסריטים הרבה יותר מתונים. לגלזרים יש קבוצה בשם טמפה בליגת הפוטבול. יותר הגיוני עבורם למכור אותה מאשר את יונייטד. אפשרות אחרת היא מכירה – וגם כאן, למרות המצב, קונים יעמדו בתור. אני מתחלחל מהמחשבה מי יהיו הקונים הללו – שייחים של נפט או בנקאים סינים. האמת שני מעדיף את הקיימים.
אני לא חושב שיונייטד תמכור שחקנים בגלל בעיות כלכליות כל עוד פרגוסון שם. כי יש לו כוח כלפי ההנהלה. התפטרות שלו תהיה מכה כלכלית-תדמיתית שבאמת עלולה להפיל אותם. אבל אם זה יקרה אז אין מה לעשות. יונייטד לא תהיה הקבוצה הראשונה או האחרונה שזה קורה לה. ואם לא יהיה כסף לרכש גדול – עוד יותר טוב. חסל סיפורים כמו ברבטוב לתקופה – ישחקו וולבק ומאקדה ואולי ג'וזפה רוסי יחסור. אני אזכיר לך שאת האליפות החזרנו מצ'לסי ברכש קטן כשהם הוציאו מאות מליונים.
הדבר היחיד שאני לא מוכן לקבל היא הדמגוגיה המבחילה של פלטיני שטוען שקבוצות כמו יונייטד בנו את כוחן בחוסר אחריות פיננסית. אין דבר יותר רחוק מהאמת. יונייטד נוהלה למופת, תמיד הרוויחה, הרוויחה דרך כדורגל – והבעיה היחידה הייתה השתלטות ספקולנטית על המניות. הגלזרים אשמים – אבל הבנקים שמינפו את הסיפור הם הנוכלים האמיתיים.
13 באפריל, 2009 בשעה 15:02
רונן – אני מסכים עם מה שכתבת אבל אני חושב שהסיכון גדול מאד, בעיקר על רקע הפרישה המתקרבת של ראש השבט, יש מספיק דוגמאות של עסקים לגיטמים שקורסים בגלל ספקולנטים. אני לא רואה את הגלייזרים מוכרים את טמפה לפני יונייטד, להחזקה של קבוצת פוטבול בארצות הברית יש ערך אחר לחלוטין, לא בהכרח כספי.
מה שמדהים זה שהתחזית של כל המתנגדים של הגלייזרים מתגשמת.
13 באפריל, 2009 בשעה 15:10
גלעד ל. התחזיות שלהם לא מתגשמות בדיוק. הם למשל הזהירו שהקבוצה תחלש מאד ולא יהיה כסף לרכש כלל. הם הזהירו שהם יכפו על פרגי למכור את רונאלדו בקיץ כי ריאל מדריד קיימו איתם שיחות ישירות. המתנגדים לגלזרים הפיצו גם הרבה מאד בולשיט. נכון לעכשיו הם צודקים בעניין אחד מבחינת האוהד: הכרטיסים הפכו ליותר יקרים.
לגבי הפוטבול אינני מסכים איתך. הגלזרים מתייחסים ליונייטד הרבה יותר באהבה מאשר לטמפה ביי. שם לא הייתה להם שום בעיה להחליש מאד את הקבוצה מתוך ידיעה שהאהדה לקבוצה היא מקומית ואין לאוהדים אופציות אחרות. האהדה ליונייטד היא עולמית והיא מודעים לכך שהם צריכים לשמור את הקבוצה ברמה מסויימת.
13 באפריל, 2009 בשעה 22:05
דורפן, אחלה פוסט.
תשמע, עד רביעי בחצות אני נשאר בהשגחה. לאחר שאושפזתי במחלקה לטפול נמרץ…(עם לחצים בחזה).
כל זה בגלל שאשתי האהובה, מתנהגת מוזר בחודש האחרון. מזייפת חופשי…(כל-כך לא מתאים לה לעשות לי את זה)
בכל אופן, אם נעבור את רביעי ונצא מזה בשלום… אני מוכן להרים את הכפפה שזרקת כאן
13 באפריל, 2009 בשעה 23:50
שודד – קלאסיקה!
לא יודע אם לצחוק או לבכות
14 באפריל, 2009 בשעה 14:38
בעניין הגלייזרים, את רוב המובנים והסכומים שנזרקים בהקשר אני לא מבין, יכול מאוד להיות שאני גם לא רוצה כי אני מפחד באמת לדעת מה כל ענייני החובות והבנקים אומרים על הקבוצה שלי, בגלל זה אני בד"כ נמנע מלהכנס לויכוחים בעניינם.
אבל אני לא מצליח להתעלם מהעובדה שלפניהם היינו הקבוצה העשירה והבריאה בתבל, פחות או יותר, וכרגע מצוטטים חובות של 700 מיליון ושם הקבוצה עולה בכל פעם בהקשר של חובות של הכדורגל העולמי.
איך לעזאזל אפשר להצדיק את זה?